יעל לוי דרזנין // נרקיס

 

יש לי אהבה גדולה לנוסטלגיה ומורשת, זיכרונות משפחתים, מסורת, דמויות או נופים. כאלה מהעבר וכאלה שעוד לא יצרתי. 

סבתא וסבא שלי, ציונה ונסים לוי הקימו בית במושב צפרירים, בית שמכל פינותיו ניתן לראות את התרבות והמסורת הכורדית. במשק שלהם פעלה מסעדה כורדית, ישנו חלל שהוא חדר מורשת כורדי ומפוסל כפר כורדי, ובמשך שנים רבות המשק הזה היה מוקד תיירות עצום.  

בחלק התיאורטי של הפרויקט, החלטתי לבחון את מה שתפשתי כ-״ידוע ומוכר״ ולהסתכל עליו בעין חיצונית, במעין הזרה, ולהעמיק את ההיכרות שלי עם מסורת יהדות כורדיסתאן. בכך גיליתי אוצר היסטורי, ״יהודי כורדיסתאן- אורח חיים, מסורת ואומנות״ ספר שסוקר תערוכה שהתקיימה אודות קהילה זו בתחילת שנות השמונים במוזיאון ישראל. 

במשך שנות לימודי בשנקר, דמיינתי את עבודת הגמר שאבצע ככזאת שמתארת את הסיפור המשפחתי שלי. כאשר ניגשתי לפרויקט עצמו, ניסיתי להבין מה המוטיבציה שלי לנושא. עם התפתחותו, הבנתי שהפרויקט שלי עוסק בשימור זיכרון.

שימור; שימור זה להקפיא רגע בזמן, זה נותן משהו להיאחז בו, קרקע יציבה, נחמה. התרפקות על העבר, להתחבר לרגע ידוע. שימור זאת וודאות. בפרויקט הזה אני משמרת רעיון, זיכרון, מחשבה, תחושה. המטרה שלי היא לא לשחזר את העבר, אלא לשמר את הזיכרון שלו. 

בחרתי להציג קולקצית רדי-טו-וור  מינימליסטית, שתואמת את הסגנון העיצובי שלי ונותנת פרשנות חדשה למסורת אותה חקרתי. בכך ניסיתי להמשיך את המלאכה עליה עמלו במשך עשרות שנים סבתי וסבי בכלים שניתנים לי מתוך עולם האופנה. מתוך הסתכלות על אריגה, סריגה, רקמה, ומלאכות נוספות, ומתוך בחירה באובייקטים סמליים ומרגשים עבורי, יצרתי את קולקציה זו. 

תרבות יהודי כורדיסתאן היא תרבות נכחדת, אין לה מוזיאון, הסתדרות, או ארגון. בפרויקט זה הייתי רוצה לשמר ולפאר חלקים קטנים מסיפור גדול. 

 

 

Yael Levy Draznin // Narkis  

​

I have a deep love for nostalgia and heritage—family and traditional memories, figures, and landscapes, both from the past and those I’ve yet to create.

My grandparents, Tzionah and Nissim Levy, built a home in the small village of Tzafririm—a home where Kurdish culture and tradition are visible from every corner. On their farm, they operated a Kurdish restaurant, maintained a mini museum, and sculpted a miniature Kurdish village. For many years, their farm was a major tourist attraction.

Preservation—to preserve is to freeze a moment in time; it offers something to hold onto, solid ground, comfort. A longing for the past, a connection to a known moment. Preservation is certainty. In this project, I am preserving an idea, a memory, a thought, a feeling. My goal is not to recreate the past, but to preserve its memory.

​

I chose to present a minimalist ready-to-wear collection that aligns with my design style and offers a new interpretation of the tradition I studied. In doing so, I sought to continue the work that my grandparents dedicated themselves to for decades—using the tools available to me through the world of fashion.

 

Inspired by weaving, knitting, embroidery, and other crafts, and guided by symbolic and emotionally meaningful objects, I created this collection.

The culture of Kurdish Jews is disappearing. It has no museum, union, or formal organization. Through this project, I hope to preserve and honor small parts of a much larger story.